הרבה זמן שלא כתבתי. בטח שלא כאן.
הבלוג הזה היה שלי לפני הרבה מאוד שנים. בשנת 2017 הוא היה פעיל, חי, נושם, מתעד רגעים. ואז, כמו שקורה לפעמים בחיים, עזבתי. לא כי לא אהבתי אותו. להפך. פשוט החיים לקחו אותי למקומות אחרים. צילום, יצירה, בינה מלאכותית, אתגרים חדשים. והבלוג הזה נשאר מאחור, כמו מזכרת דיגיטלית מתקופה אחרת.
לפני כמה ימים נכנסתי למחשב הישן שלי. לא מתוך נוסטלגיה גדולה, אלא סתם כי חיפשתי משהו. ואז ראיתי אותו. את התיקייה. את השם. YOBLOGMY. פתאום הכל חזר. הזיכרונות, הכתיבה, הפוסטים, העריכות המאוחרות בלילה.
הדומיין בכלל לא היה ברשותי בשנים האחרונות. אם אני מנסה להיזכר, זה כבר שנתיים, שלוש, אולי אפילו ארבע. בשלב מסוים הוא פשוט לא היה שלי יותר. אבל משהו בתוכי רצה לבדוק. בדקתי אם הוא זמין. ואם כבר בודקים, אז עושים את זה עד הסוף. וכשראיתי שהוא פנוי, ידעתי שזה רגע שלא חוזר.
YOBLOGMY היה בעצם האתר הגדול הראשון שלי. בלוג אישי, כן, אבל כזה שהשקעתי בו נשמה. אני זוכר את התקופה ההיא דרך האייפון 7. הייתי עורך פוסטים דרך אפליקציה של וורדפרס, אולי רשמית, אולי צד שלישי, אני כבר לא בטוח. יושב, מקליד באצבעות על מסך קטן, מעלה פוסטים, מתקן שגיאות לבד. לא הייתה אז בינה מלאכותית שתשכתב בשבילך, שתלטש ניסוחים, שתסדר פסקאות.
הכל היה יותר קשה. יותר ידני. יותר חשוף.
והיום?
היום אני עובד אחרת. מאחורי הקלעים של הבלוג הזה יש כלי שעוזר לי. חשוב לי להיות שקוף עם זה. הבינה המלאכותית לא כותבת את הסיפור שלי. אני כותב. אני חושב. אני מספר. לפעמים אני מקריא, לפעמים אני מכתיב. והיא עוזרת לי לסדר, לנסח, לדייק מילים שאני מפספס, לתקן שגיאות שאני לא שם לב אליהן. זה לא מושלם. יש טעויות. יש תיקונים. יש תהליך. אבל זה כלי. כמו מצלמה. כמו עדשה. לא במקום העין שלי, אלא יחד איתה.
אני פחות מתעסק היום בפן הטכני של הכתיבה עצמה, ויותר במה שאני רוצה להגיד.
אז במה הבלוג הזה יעסוק?
טיולים.
זו האהבה הגדולה שלי. לטייל בארץ, לטייל בחו״ל, לנסוע בלי לדעת בדיוק מה אמצא מעבר לפינה. אני אוהב את הרגע שבו אתה עומד במקום חדש ומרגיש קטן מול העולם. אני אוהב את הדרך, את העצירה לקפה באמצע שום מקום, את השיחה עם אדם זר במדינה אחרת, את ההליכה ברחוב שלא היית בו מעולם.
הבלוג הזה יתעסק בטיולים, במסלולים, בחוויות, במסעדות, בבתי מלון, בחיפוש טיסות, ביעדים, בכל מה שמסביב למסע עצמו. פחות דיבורים על ציוד, פחות רעש. יותר חוויה.
נכון לעכשיו, אין לי גישה לתמונות הישנות שפרסמתי בין 2017 ל-2019. המדיה ההיא כבר לא ברשותי. מבחינתי היא נעלמה. אולי איפשהו על שרת ישן, אולי בענן ששכחתי ממנו. אבל בשבילי זו תקופה שנסגרה. מי שכן רוצה לחפור בעבר, יש אתר שמאפשר לראות גרסאות ישנות של אתרים, סוג של מכונת זמן אינטרנטית. נכנסתי אליו לפני כמה שעות וראיתי איך YOBLOGMY נראה אז. זה העלה בי צמרמורת קלה. חיוך. גאווה קטנה. והבנה אחת ברורה.
לפעמים צריך לעזוב משהו כדי לחזור אליו נכון יותר.
גם הפעם האתר על וורדפרס, אבל שונה לגמרי. העיצוב מינימליסטי. נקי. בלי עומס. בלי שטויות מסביב. בלוג נטו. תוכן נטו. אני רוצה שהמילים יעמדו במרכז, שהסיפור יהיה הדבר החשוב, לא האנימציות ולא הצבעים.
YOBLOGMY חוזר לחיים, אבל בגרסה בוגרת יותר. רגועה יותר. ממוקדת יותר.
אם הגעתם לכאן, כנראה שגם אתם אוהבים טיולים. או לפחות סקרנים. אז אני רון, וזה המקום שבו אני משתף את הדרך. את המסעות. את הרגעים הקטנים והגדולים שבונים זיכרונות.
נקווה לקריאה פורה. נקווה לכתיבה כנה. ובעיקר, נקווה שנצא מכאן כל פעם עם חשק לארוז תיק ולזוז.